פולימר

פולימרים הם חומרים העשויים משרשרות ארוכות, שחוזרות על עצמן, של מולקולות. לחומרים הללו תכונות ייחודיות, בהתאם לסוג המולקולות הנקשרות ואופן החיבור ביניהן. חלק מהפולימרים הם גמישים ויכולים להימתח, כמו גומי ופוליאסטר, בעוד שאחרים הם קשים וקשוחים, כמו אפוקסי וזכוכית.

אפשר לחלק פולימרים באופן כללי לשני סוגים: פולימרים טבעיים, ופולימרים סינטטיים.

• פולימרים טבעיים כוללים – קנבוס, לכה, ענבר, צמר, משי, עמילן, גומי טבעי ותאית, (המרכיב העיקרי של עץ ונייר). גם חלבונים הם פולימרים טבעיים המורכבים מחומצות אמינו, בעוד ש – DNA ו – RNA הם פולימרים המורכבים מנוקלאוטידים.
• פולימרים סינתטיים כוללים – (בערך לפי סדר הביקוש העולמי) פוליאתילן, פוליפרופילן, פוליסטירן, פוליוויניל כלוריד (PVC), גומי סינתטי, פורמלדהיד (בקליט), ניאופרן, ניילון, טפלון, קוולאר (לביגוד מגן), סיליקון ועוד.
• פולימרים חצי-סינתטיים – זו קטגוריית ביניים של פולימרים המיוצרים במעבדה, אבל על בסיס חומרי גלם טבעיים. דוגמה בולטת היא צלולואיד, שהוא פולימר שנוצר מתאית (צלולוזה).

פולימרים, הן טבעיים והן סינתטיים, נוצרים באמצעות חיבור (פילמור – פולימריזציה) של מולקולות קטנות רבות, הידועות בשם מונומרים. המסה המולקולרית הגדולה שנוצרת כך יוצרת תכונות פיזיקליות ייחודיות.

עם התפתחות המדע והטכנולוגיה של החומרים, הפולימריים מציגים פוטנציאל ליישומים מגוונים בתעשיית הבניין, תודות לתכונותיהם היחודיות בהשוואה לחומרים אנאורגניים: עמידות למים, עמידות בפני קורוזיה, עמידות בפני שחיקה, יעילות נגד רעידות אדמה. בנוסף הם משמשים לבידוד קול, לבידוד חום, ולבידוד חשמל. לכן משתמשים בהם כשכבות בידוד של צינורות אספקת מים, צינורות ניקוז, חוטים וכבלים וחומרי בידוד לקירות. 

בנוסף, נעשה שימוש נרחב בפולימרים לצרכי ריצוף, איטום וחיפוי, פנימי וחיצוני כאחד. 

תכונות אלה הפכו את הפולימרים לסוגיהם למוצרים המשמשים כמעט בכל תחומי החיים.  יש אומרים בחיוך שאם תבדקו, תגלו שבחמש הדקות האחרונות באתם במגע עם פולימר כלשהו, מבקבוקי מים דרך סמארטפונים ועד לצמיגים ועוד.